<h1>נמוקי יוסף — ברכות</h1>
<h2>דף כח:</h2>
[ברכות י"ג ע"ב] תנו רבנן שמע ישראל י"י אלקינו י"י אחד עד כאן צריכה כונת הלב דברי ר' מאיר אמר רבא הלכה כר' מאיר: פירו' האי צריכה כונת הלב לאו דוקא לכתחלה קאמ' אלא אפי' דיעבד בעינן כונת הלב ואם לא כיון לא יצא והא דלא מוכח מהכא דמצות צריכות כונה משום דהאי כונה לאו כההיא כונה דההיא כונה לצאת היא והך כונה היא שלא יחשוב בדברים אחרים כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים בשלמות הכונה וכענין שאמרו ג"כ בברכה ראשונה של תפלה בשלהי פרק אין עומדין [דף ל"ד ע"ב] לפי שהיא כעין קבלה זו וראוי שיהיה בהסכמת הלב ואם היה הדבר תלוי במצות צריכות כונה מה לי ברכה ראשונה או פסוק ראשון מה לי השאר ולעיל [י"ג ע"ב] דקא בעי שמעת מינה מצות צריכות כונה קאי אכולי ק"ש וכן כתב הר"מ במז"ל וזה לשונו הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו והשאר אם לא כיון לבו יצא ואפי' היה קורא בתורה כדרכו או מגיה את הפרשיות ע"כ ומי' משמע דלכתחלה כונת קריאה מיהא בעינן בכוליה וכדפרישנא לעיל וכן נראה מדברי הראב"ד ז"ל.
<h2>דף לד:</h2>
פירו' אין מסיחין. כדי שלא יסיח דעתו המברך והמסובין דהא בעינן כונת שומע ומשמיע, ואע"ג דאמרי' [ר"ה לד:] שמע תשע תקיעות בתשע שעו' ביום יצא דמשמע שסח בנתים הינו דיעבד, אי נמי אפי' בדיעבד אסור היכא שחברו מברך ולא יצא ואלו הכא בתקיעות חברו שותק: כוס שני. מפני זוגות והעומד משלחנו ושותה זוגות נזוק על ידי שדים: הכון לקראת. הכון לקראתו בדברים נאים ולא בדברי פורענות: יושב ומברך. לאו בדרך קאמר דודאי לא עדיף מקריאת שמע דסגי בעמידה אלא בבית (קאמא) [קאמר].
כתב רבי' אלפסי ז"ל וזה לשונו וכשהוא חוזר חוזר למקום שפסק ואע"פ ששהה כדי לגמור את כולו והכין מסקנ' בסוף מסכת ראש השנה וכן בתקיעות וכן בהלל וכן במגלה אבל בתפלה בלחוד אם שהה כדי לגמור את כלה חוזר לראש עכ"ל והמפרשים האחרוני' כתבו על זה הרבה והסכימו דגם בק"ש היכא דאיכא תרתי לגריעותא כי הכא דגברא דחיא הוא שאין לו לקראת במקום מטונף וגם שהה כדי לגמור את כלה חוזר לראש אבל בתפלה אפי' בחדא לגריעותא בלחוד חוזר לראש ומי ששח שיחה בטלה בק"ש או בברכותיה עבירה היא בידו ואינו חוזר ואפי' שהה כדי לגמור ובתפלה חוזר לראש כדאמרן ואם לא שהה כל כך חוזר למקום שפסק עכ"ל.
